שפת גוף 

שפת גוף היא צורת התקשרות לא מילולית להבעת והעברת מסרים על ידי שימוש בתנועות, תנוחות, והבעות פנים. בכל סיטואציה אנו 'משדרים' ומעבירים מסרים באמצעות מגוון תנועות ותנוחות, לרוב תנועות אלו אינן רצוניות, או בלתי נשלטות, והן מהוות את ההקשר הרחב של המשמעות המועברת באמצעות מילים.

שפת הגוף, הבנתה והשימוש בה, היא כלי בסיסי ויום יומי ברשותו של החוקר העוזרת לו להבין את המסרים הסמויים, הבלתי מילוליים, ולא פעם הבלתי נשלטים של העומד מולו. 

שפת הגוף משמשת כדרך קבע את החוקר ובשני מובנים:
מחד, ל'נתח' את העומד מולו, לעמוד על המשמעות המובלעת של דבריו, וכדי להבין את שעובר עליו.
מאידך, להעביר את מסריו הוא, גם אם באופן שאינו מודע, לעומד מולו.

מאחר והמניפולציה בשפת גוף נעשית הן באופן טבעי והן באופן נרכש, על החוקר לדעת לזהות זאת.
הצלחתו של חוקר לחשוף את האמת תלויה בניסיונו המקצועי וביכולת להבחין באופן מהיר האם העומד מולו משתמש בדרך מניפולטיבית בשפת הגוף. 
במאמר זה אבקש לסקור באופן ראשוני וכללי מבחר תנועות, תנוחות והבעות ואת המשמעויות הנלוות להן על פי רוב (לעיתים מחוות מסוימות יכולות להביע דברים הפוכים במצבים שונים):
 

לחיצת יד

הושטת כף יד ללחיצה - ככל שהיד מושטת רחוק יותר יש בה ללמד על ריחוק וככל שקרובה יותר תלמד על כוונה לקירבה.
לחיצת כף יד רגילה - מלמדת על נימוס ופתיחות.
לחיצת כף יד כשגב היד כלפי מעלה - מרמזת על נכונות להעברת השליטה.
לחיצת יד עוטפת - נתינת אמון, לחיצת יד חמה ומאופיינת למכרים.
לחיצת יד עוטפת בשתי ידיים ככפפה - רצון ליצור רושם של אמינות או העברת מסר "אני זקוק לך".
לחיצת יד תוך הנחת היד השנייה על כתף - מעידה על רגישות, כנות ויחס קירבה. 


בעמידה

שילוב ידיים - התגוננות או שלילה (מלווה בד"כ בהבעת פנים זועפת), חוסר בטחון.
כשכפות הידיים קפוצות הדבר מלמד על עמדה מתנגדת; להבדיל, זקיפת אצבעות מעידה על עמדה נחושה.
שילוב ידיים מתחת לבית השחי - עמדה שלילית או מתגוננת ולחילופין תחושת עליונות.
הנחת יד או ידיים על החזה - מביע כנות ויושר.
כף יד אחת אוחזת בשנייה (מקדימה או מאחורי הגב) - סמכותיות, חוסר פחד, בטחון, איפוק ושליטה עצמית.
שימוש בידיים ובזרועות כהגנה לגוף (סידור השעון, כפתור סידור שרוולים וכו') -  מלמד על ניסיון לחיזוק הבטחון העצמי.
ידיים על המותנים - הפגנת נוכחות, ניסיון להרשים, משיכת תשומת לב.
ידיים בכיסים קדמיים - ניטראליות ללא עמדה ברורה.
ידיים בכיסים אחוריים - גישה תוקפנית ושתלטנית.
סידור עניבה - פורמאליות, סימון למעמד.
הושטת ידיים פתוחות לצדדים - פתיחות וכנות (לרוב האנשים קשה לשקר כשידיהם מושטות גלויות לצדדים)
הנחת היד על המצח - הכרה בשגיאה / טעות או מלמדת על שנזכר במשהו.
אחיזת הראש - קושי בריכוז, מתח, הכרה בטעות.
הושטת יד לעורף ושפשופו - כעס, לחץ, תסכול, מפח רוח.
הנחת היד על הצוואר - מלמדת על מתח והתגוננות, עצירת שטף מידע.
עמידה מאחורי חפץ / כסא - מצב של חוסר בטחון.


בישיבה

רגלים חובקות את רגלי הכסא - עמדת נחישות, התבצרות וחוסר בטחון.
רגלים בשילוב קרסוליים - רגשנות, ניסיון להשתלט על המצב, עצירת העמדה השלילית.
גב כפוף ויד/זרוע על הרגל - התבצרות בעמדה, חוסר נכונות לשיתוף פעולה.
השענות לאחור ורגלים פסוקות - נינוחות, דומיננטיות, קריאת תיגר.
רגל על משענת צד הכסא - בטחון, חוסר דאגה, נינוחות, חוסר עניין, אדישות.
גוף רוכן קדימה וידיים משולבות - התנגדות, רצון לסיים את נושא השיחה.
גוף נוטה קדימה וידיים אוחזות במושב הכסא - אי הסכמה וכוונה לסיום המפגש.
ישיבה יציבה כשיד עוטפת יד - בטחון עצמי, שביעות רצון, ספקנות זהירה.
אצבעות נעולות בשילוב ומבט מישיר - מידת ספקנות, עמדה שיפוטית.
הצמדת קצות אצבעות יד ליד - הקשבה, ריכוז גבוה, כובד ראש, ביקורתיות,לעתים אי בטחון בנכונות התשובה.
הסתרת הפה ע"י כף היד - הגזמה, שקר, חוסר ודאות, הטלת ספק בנאמר, ניסיון להשהות זמן לצורך מחשבה.
אצבעות אוחזות בסנטר או בלחי - הקשבה, ריכוז, ביקורתיות.
ידיים משולבות מאחורי הראש - דומיננטיות, בטחון עצמי, הרגשת עליונות.
נגיעה בגשר האף (לרוב מלווה בעצימת עיניים) - מתח, לחץ, עייפות מצטברת, חוסר ריכוז.
שפשוף העין - הרגשת אי נוחות עם הנאמר, יתכן והדברים הנאמרים אינם מדויקים או אמיתיים.
קרוב כפות ידיים ונגיעה בקמיצה - רגישות לנאמר, צורך בתשומת לב.
נגיעה במצח - חוסר ריכוז, ניסיון לעורר זיכרון או מחשבות.
הנחת עצם בפה (זרוע משקפים, עט וכו') - ניסיון להרוויח זמן חשיבה, צורך בחיזוק עצמי.
יד מושטת לכיוון הצוואר, שרשרת - חוסר בטחון, אי ודאות, מתח.
הטיית הראש לצד ומתיחת צוואר - גילוי עניין בנאמר, ריכוז גבוה.
הטיית הראש לאחור וחשיפת גרון - התנשאות, יהירות, בטחון עצמי מופרז.
התעסקות בשרוולים (תנועות ניקוי) - אי שביעות רצון, הסתרת מידע, אי הסכמה עם הנאמר.
יד מונחת על הלחי - גילוי עניין בנאמר, הערכה, ריכוז.
ליטוף סנטר / גרוגרת - חשיבה, ניסיון למשוך זמן, קבלת החלטות, ניתוח מצב.
משיכה או סידור צווארון - מתח רגשי, הסתרה, יתכן מצב אמירת שקר.
נגיעה או משיכה בתנוך האוזן - הקשבה, רצון למעורבות בנאמר, ריכוז בנאמר.
תמיכת הראש - חוסר עניין, שעמום או לחילופין נינוחות וקשב.   


עישון

 הוצאת העשן בנשיפה מעלה - בטחון, גאווה, אנוכיות.
הוצאת העשן בנשיפה מטה - חשדנות, מצב שלילי, חוסר אמון.  


כללי

 נגיעה עם אצבע ישרה באף - ספקנות, רגישות ומעורבות אישית לנושא השיחה.
אגרופים קמוצים בשילוב ידיים ואגב אמירה - התגוננות, התנגדות חריפה, עמדה שלילית.
ניקוי משקפיים או הרכבתם - מלמד על רצון לבחינה נוספת או מחודשת של המתרחש.
ניתוק קשר עין - תחמנות, שליליות, שינוי דעה.
שפשוף בין אצבעות הידיים זו בזו - ציפייה.
נגיעה עם אצבעות בפנים (תיפוף) - ספקנות, חוסר מנוחה, ניסיון להגיע להסכמות.
הצבעה באצבע (או בעט) - ניסיון להעביר מסר, שתלטנות, דומיננטיות.
הליכה איטית (צעדים קטנים) - אדם זהיר שאינו נוטה לקחת סיכונים.
הליכה מהירה (צעדים גדולים) - אדם בעל חזון ומטרות שמוכן לקחת סיכונים.
הזעה - עצבנות, מצב של אי נוחות.
מרחב ונסיגה לאחור - יחס חיובי, כבוד.
לעיסת עט/עפרון/מפתחות / כסיסת ציפורניים - חוסר שקט, חוסר רוגע.
זרועות פתוחות אוחזות בשולחן/כסא - דריכות.
חזרה על דברים (שימוש ברטוריקה) - מודעות, הגברת עניין, הטמעת וחיזוק הנאמר.   

מעבר לשפת הגוף יש לקחת בחשבון גם את טון הדיבור ושינויו במהלך המפגש ואמירת הדברים !


שמשון גולדנברג,
שמשון ג שרותי חקירות.